פסק-דין בתיק ת"ק 008784/03

1.         בפני תביעה של התובע, בעל הדירה ברח' ברזילי 3 ת"א [להלן: " הדירה"], כנגד עיריית תל-אביב, הנתבעת [ להלן: " העירייה"].

בתביעה זו טוען התובע כי העירייה חייבה אותו שלא כדין בתשלום ארנונה לחודשים דצמבר 98 ועד פברואר 99, וכי עליה להשיב לו את הסך שנגבה בסכום של 1,834 ש"ח.

התובע טוען כי הדירה היתה מושכרת וכי יש לחייב בתשלומי הארנונה את המחזיקים ולא אותו, כבעל הנכס.

התובע טען כי נתן לעירייה את כל הפרטים הדרושים אודות המחזיקים אולם העירייה עומדת בסירובה להשבת את הסכומים הללו.

2.         העירייה הגישה כתב הגנה, באיחור של 24 יום מהמועד שהותר להגשת כתב ההגנה.  העירייה טענה כטענה מקדמית, כי דין התביעה להידחות בשל חוסר סמכות עניינית, וכי במקרה זה היה על התובע להגיש ערר, בהתאם לסעיף 3[א] לחוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] [התשל"ו-1976]. העירייה טענה כי משלא פעל התובע בהתאם להוראות חוק הערר, הוא מנוע מלהגיש תביעה זו.

לגופו של עניין טענה הנתבעת כי פעלה על פי דברי התובע, ולאחר שקיבלה ממנו עדכונים בנוגע למחזיקים, שלחה הודעה על שינוי פרטי המחזיק מיום 1.3.99 [נספח ג' לכתב ההגנה], במכתב רשום מיום  11.08.99, ואם התובע רצה לחלוק על האמור בהודעה זו היה עליו להגיש ערר, כאמור לעיל.

הראיות וההוכחות:

3.         ביום 16.12.03 התייצבו בפני נציג העירייה והתובע. לנציג העירייה לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע אחרה עירייה בהגשת כתב הגנה.

מעדות התובע עלו ההמצאים הבאים: בחודש דצמבר 98 גרו בדירה פליפינים שעזבו במועד לא ידוע. בחודש ינואר 99, עמדה הדירה ריקה ולטענת התובע ביום 9.2.99 הושכרה הדירה לדייר אחר [ת/1].  התובע הודיע לעירייה במכתב מיום 23.7.99, כי יש להעביר את החוב על שם הדייר האחר [ת/2].

העירייה חזרה על עמדתה כי פעלה לפי דיווחי התובע, וכי הוא זה שהתמהמה בהעברת אינפורמציה [נ/1].

הדיון וההכרעה

4.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים אשר הוצגו בפני בית המשפט,  אני קובעת כי דין התביעה להדחות. אינני מקבלת את טענת התובע שיש להתעלם מכתב ההגנה אשר הוגש על ידי העירייה באיחור. יש לזכור כי היה מדובר בתקופת עיצומים ומעבר לכך מדובר בבית משפט לתביעות קטנות אשר מקיים דיונים גם בהעדר כתב הגנה.

לגופו של עניין, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה הן בשל הטענה המקדמית שהועלתה על ידי העירייה, היא טענת הסמכות העניינית, והן בשל העובדה כי העירייה פעלה כראוי ובהתאם לסמכויותה.

5.         נחה דעתי כי העירייה נתנה הודעה בכתב לתובע על שינוי שם מחזיק החל מיום 01.03.99 [נ/3]. על מכתב זה רשאי היה התובע להגיש השגה תוך 90 יום, אולם הוא לא עשה כן. מקרה זה הוא אכן מקרה עובדתי טכני, ויש מקום להגביל את האזרח להליכי ההשגה המנהלים, וראה ע"א  4452/00 ט.ט. טרנולוגיה  מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, אשר נזכר בכתב ההגנה של הנתבעת.

6.         גם לגופו של עניין שוכנעתי כי אם בכלל, עומדת לתובע טענה רק בנוגע לחודש פברואר 99 או חלקו, התובע בעצמו הודה שאינו יודע מתי התפנה הנכס וכי בחודש ינואר הוא עמד ריק. אין אני מקבלת את הטענה של התובע כי יכול היה לבקש פטור לנכס ריק, ואף אם בזמנו היה רשאי להגיש בקשה מתאימה, הוא אינו יכול לעשות זאת בדיעבד בחלוף  4 שנים.

גם לעניין מועד תפיסת הנכס על ידי הדייר החלופי קיימת אי  בהירות, ממכתב התובע בעצמו [ ת/2] אשר נזכר בכתב תביעתו עולה כי הדירה הושכרה רק ביום 20.02.99, ואילו מחוזה השיכורת עולה שהנכס הושכר ביום 9.2.99.

מהמקובץ עולה כי התובע בעצמו לא סיפק בזמן אמת נתונים מדוייקים על מועד פינוי הנכס ותפיסתו מחדש ואין ספק כי במצבים אלה אין העירייה מסוגלת, ואינה צריכה לעדכן את רישומיה מיוזמתה באמצעות  מקורות ומשאבים עצמאיים.

משפעלה העירייה בהסתמך על דיווחי התובע,  קבע כי יש לחייבו עד ליום 1.3.99 ונתנה לו שהות להשיג על קביעה זו, פעלה העירייה כראוי ובהתאם לסמכויותיה ואין כל מקום לבטל את החיוב אשר הושת כדין על התובע.

7.         סוף דבר, התביעה נדחית.